בגדול, ניתן לחלק את דיני הקנין הרוחני למספר נושאים עיקריים: פטנטים, מדגמים, סמני מסחר וסמני שרות, זכויות יוצרים, וסודות מסחריים. פטנטים מגנים על אמצאות אשר הן בעלות חידוש והתקדמות אמצאתית, זאת אומרת התגלמויות פיסיות של רעיונות מופשטים. זכויות יוצרים מגנות על הביטוי של רעיון כפי שזה רשום באמצעי ממשי. סמני מסחר וסמני שירות מזהים את מקורם של טובין או שירותים. מדגמים מגנים על אספקטים חדשים בלטי שימושיים של מוצרים פיסיים. סודות מסחריים הם ידע או מידע אשר שמור כסוד על מנת לתת לבעליו יתרון תחרותי. פטנט הוא מסמך אשר הוענק על ידי המדינה. לבעל הפטנט יש זכות למנוע מאחרים לבצע את האמצאה המוגנת בפטנט (או ליתר דיוק, בשפה המשפטית "הנתבעת בפטנט"). פטנטים מוענקים לתקופה של 20 שנה, המחושב מיום הגשת בקשת הפטנט. תקופת בלעדיות זו מוענקת לבעל הפטנט בתמורה לגילוי האמצאה בצורה אשר מאפשר לבעלי מקצוע בתחום האמצאה לבצע את האמצאה. כדי לרשום פטנט, בעל האמצאה מגיש בקשה לפטנט במשרד הפטנטים של כל מדינה בה ברצונו לרשום את הפטנט. בקשת הפטנט מכילה תיאור של האמצאה והדרך לבצע ולהשתמש באמצאה. בקשת הפטנט מסתיימת באחד או יותר "תביעות" (ה-claims, באנגלית), אשר מגדירות את היקף הבלעדיות אליה הממציא סבור שמגיע לו. ברוב המדינות, בקשת הפטנט נבחנת כדי להבטיח שהיא עולה על דרישות מהותיות ודרישות פורמליות. הדרישות המהותיות הן שהאמצאה המוגדרת על ידי התביעות היא חדשה, לא מובנת מאליה ושימושית. הדרישות הפורמליות הן שבקשת הפטנט מכילה תיאור של האמצאה שהוא מספיק לאפשר לבעלי מקצוע אחרים בתחום האמצאה לבצע את האמצאה, וכי התביעות מגדירות את האמצאה בצורה די ברורה כדי להתריע אחרים לגבי היקף הבלעדיות של בעל הפטנט. לרוב, בוחני פטנטים ימצאו שבקשת הפטנט חסר מבחינה פורמלית, וכי חלק מהתביעות מתקבלות וחלקן לא, אך בהרבה מקרים הבוחנים טועים בממצאים הראשונים שלהם. בדרך כלל, כאשר בוחן פטנטים דוחה תביעות שבבקשת פטנט, בתגובה בעל בקשת הפטנט (א) מסביר לבוחן למה לדעתו הבוחן טועה, (ב) מתקן את התביעות, או (ג) גם מסביר וגם מתקן. ברוב המקרים, נדרשת מספר סיבובי בחינה עד שבוחן יחליט שבקשת הפטנט מתקבלת. החזקת פטנטים ואכיפתם לאחר רישום הפטנט, בעל הפטנט יידרש מדי פעם לשלם אגרה למדינה כדי להחזיק את הפטנט בתוקף. אם שולמו אגרות החידוש האלו, ונודע לבעל הפטנט כי גורם שלישי מבצע את האמצאה (על ידי ייצור, יבוא, שימוש, מכירה או הצעה למכירה) ללא רשות בעל הפטנט – דהיינו, שגורם שלישי מפר את הפטנט – בעל הפטנט רשאי לתבוע את המפר בבית משפט בהליך אזרחי. אם הוכח ההפרה, בית המשפט רשאי לתת צו מניעה האוסר על המפר מלבצע את האמצאה בעתיד, וכן לפסוק פיצויים (ובמקרים מסוימים גם כנס) לטובת בעל הפטנט בגין הנזק שנגרם לו בעקבות ההפרה. יש לציין שפטנט מהווה מחסום בפני גורמים אחרים הרוצים לבצע את האמצאה בחיי הפטנט; המצאה עצמאית והפרה לא מכוונת אינם מהווים הגנה לתביעה של הפרת פטנט. אולם, תקפו של הפטנט הינו חשוף להתקפה: אמנם יש חזקה שפטנט שהוענק הוא בתוקף, אבל כהגנה לתביעה של הפרת פטנט, ניתן לתקוף את הפטנט בטענה שהפטנט לא עומד בדרישות הפורמליות או המהותיות של פטנט, ובכך הפטנט לא תקף. בנוסף, יש מדינות (כולל ישראל וארה"ב) בהן הסתרת פרסומים קודמים רלוונטיים ממשרד הפטנטים על ידי מבקש הפטנט במהלך בחינת בקשת הפטנט עלול להביא לאי-אכיפתו של הפטנט, אפילו עם הפטנט תקף. פטנט ככלי בפיתוח עסק אנו נתקלים בהרבה ממציאים ישראלים הסבורים כי הגשת בקשת פטנט יהפוך אותם למיליונרים, כאילו הגשת בקשת פטנט מבטיח להם זכייה בלוטו. האמת היא שיותר מ-90% של בקשות פטנט אין להם ערך עסקי. בדרך כלל, פטנט שווה-ערך נרשם כחלק מאסטרטגיה עסקית, אשר לוקח בחשבון את שאר האספקטים של פיתוח עסק. לכן יותר נכון להגיד שהגשת בקשת פטנט זו כמו קניית כרטיס לוטו: ייתכן שהממציא יתעשר בעקבות הפטנט, אבל ברוב המקרים פטנט צריך להיות מלווה על ידי תוכנית עסק טובה, עבודה קשה וגם קצת מזל כדי להוביל לרווחים. עורכי פטנטים לפטנט יש מוניטין של אחד המסמכים המשפטיים שהכנתו היא מסובכת ביותר. משום כך, רב הממציאים שוכרים את שירותיהם של עורך פטנטים בהכנת בקשת הפטנט שלהם. עורך פטנטים הוא אדם המתמחה בהכנת בקשות פטנט, אשר למד דיני פטנטים, עבר בחינות רישום של המדינה בו הוא עובד, ורשום לייצג אחרים בפני משרד הפטנטים של אותה מדינה. לכל עורך פטנטים יש רקע תכני, דהיינו לפחות תואר ראשון במדעים מדויקים או הנדסה; במקרים מסוימים, ובמיוחד בארה"ב ובקנדה, יש לעורך פטנטים גם תואר במשפטים. (מילה אחת לגבי מונחים: בארה"ב, אדם הרשום רק בפני משרד הפטנטים נקרא "patent agent"; שם המונח "patent attorney" שמור למי שהוא גם עו"ד וגם רשום בפני משרד הפטנטים. בישראל, מקום שתואר במשפטים הוא תואר ראשון (ולא תואר שני כמו בארה"ב), אין מונח ספציפי למי שהוא גם עו"ד וגם עורך פטנטים, ועורכי פטנטים ישראלים קוראים לעצמם באנגלית "patent attorneys" על אף שרובם לא למדו משפטים. יש גם לציין כי על פי החוק הישראלי, מותר לעורך דין ישראלי שאין לו רקע תכני בכלל לערוך פטנטים ולייצג אחרים בפני משרד הפטנטים הישראלי; כמובן, המשתמש בשירותי אדם שאין לו רקע תכני בהכנת בקשת פטנט לוקח סיכון.) חיפוש אחר ידע קודם חלק מהקושי בעריכת בקשת פטנט נובע מכך שלאחר הגשת בקשת הפטנט, אי אפשר להוסיף חומר לבקשת הפטנט (ובמקרים מסוימים, הסרת חומר גם בלתי אפשרית). ממציאים ועורכי פטנטים אינם יודעי הכל, ולכן אי-גילוי של פרסומים רלוונטיים לפני כתיבת והגשת בקשת הפטנט עלול להביא לתוצאות הרסניות מבחינת מבקש הפטנט. לכן, מומלץ לערוך חיפוש מקיף בידע הקודם לפני תחילת כתיבת בקשת הפטנט, כדי לדעת, עד כמה שאפשר, מה כבר קיים ומתואר בעולם. מידע זה יאפשר לעורך הפטנטים לכתוב את בקשת הפטנט בצורה המעלה את הסיכוי ש- (א) האמצאה הנתבעת תהינה חדשה ולא מובנת מאליה ו-(ב) בקשת הפטנט תעמוד בדרישה ללמד את בעל המקצוע בתחום לבצע את האמצאה. התמורה עבור הבלעדיות המוענקת על ידי פטנט היא גילוי האמצאה. במובן זה, סודות מסחריים מהווים היפוכם של פטנטים. לפעמים, יותר סביר לשמור על אמצאה או מידע אחר כסוד מאשר לגלות אותה בבקשת פטנט. הדוגמא לסוד מסחרי המפורסם ביותר, אולי, הוא המתכון של קוקה-קולה: לו הממציא של קוקה-קולה היה מגיש בקשת פטנט, היום המתכון של משקה זו היה ידוע היטב. במקום זה, חברת קוקה-קולה עושה רווחים אדירים על ידי שימור המתכון של מוצרה בתור סוד. על אף שבהרבה מדינות, סודות מסחריים מוגנים בחוק - דהיינו גניבת סוד מסחרי מהווה עוולה בנזיקין או אפילו עבירה פלילית - לאחר שסוד מסחרי מתגלה לציבור, אי אפשר להפוך אותו שוב לסוד, אפילו אם הגילוי נעשה באמצעים אסורים. זה הקושי הטבוע בסודות מסחריים. אם הגילוי נעשה באמצעים לא ראויים, למשל על ידי גניבת הסוד, בעל הסוד יכול לתבוע את המגלה, אשר יכול להיות חשוף גם לדיני העונשים, אך הסוד נשאר כנחלת הכלל. בנוסף לזה, ובניגוד להגנה פטנטית, סודות מסחריים אינם מגנים נגד המצאה עצמאית: אם אדם בודד העובד במטבח שלו היה עושה חיקוי מושלם של קוקה-קולה, הוא היה יכול למכור משקה קולה משלו, הנעשה על ידי אותו מתכון, ולחברת קוקה-קולה לא הייתה תרופה משפטית נגדו (בהנחה שהאדם לא שימש בשם "קוקה-קולה" בקשר למשקה שלו; ראה להלן בעניין סמני מסחר.)
סימן מסחר הינו מילה, הרכב של אותיות, סימן, שרטוט, תמונה או שילוב של אלו המבחין בין הטובין של מוכר או יצרן אחד לבין הטובין של מתחריו. כל מי שחי בעולם המודרני מכיר סימני מסחר, למשל מיקרוסופט, ויאגרה, נייק, ג'נרל מוטורס ומקדונלדס. סימני מסחר משמשים תפקיד חשוב בהקניית מוניטין ("branding") של טובין. סמני שירות הם דומים לסמני מסחר, אלא הם מסמנים שירותים במקום טובין.
זכויות בסימן מאפשרים לבעל הסימן למנוע מאחרים להשתמש באותו סימן לגבי אותם טובין או סוג של טובין. מפני שסימני מסחר מיוחסים לחברה, מוצר או שירות מסוים, ואינן כרוכים בגילוי אמצאה לציבור, בעקרון אין הגבלה על תקופת רישומו של סימן מסחר, ולכן עקרונית ניתן להחזיק בהגנה של סימן מסחר לעולם, כל עוד הסימן עדיין בשימוש. יש סימני שהם בשימוש מעבר ל 100 שנים.
סימני מסחר יכולים להיות רשומים או לא רשומים. יותר קל לאכוף סימן רשום מאשר לא רשום. בדרך כלל, כדי להוכיח הפרה של סימן רשום, מספיק להוכיח שהסימן הוא רשום וכי השימוש הלא מורשה עלול להטות את הציבור לגבי מקורם של הטובין או השירות. כדי לאכוף סימן לא רשום, יש בנוסף להוכיח שהסימן הוא אכן סימן, דהיינו שנקנית לסימן מוניטין בקרב הציבור.
כאשר אדם רושם סימן, אחד העקרונות הוא שהסימן צריך להיות "בעל אופי מבחין" לגבי הטובין (או השירות) אליו הסימן מיוחס, וכן לגבי סימנים אחרים המיוחסים לאותו סוג של טובין. זאת כדי שהצרכן יבחין בין מקורות שונים של טובין או שירותים. יש מקרים בהם הסימן נחשב כבעל אופי מבחין אינהרנטי. מאידך, בדרך כלל סימן המתאר את הטובין או את טיבן לא נחשב כבעל אופי מבחין ולא ניתן לרושמו.
במקרים מסוימים, סימן אינו תיאורי אך מרמז על אופי הטובין או טיבן. בהרבה מקרים כאילו, אם אפשר להוכיח שהסימן קנה מוניטין ולכן הוא בעל אופי מבחין, יהיה אפשר לרשום את הסימן. לכן, בניגוד לפטנטים, אשר גילוי האמצאה לפני הגשת בקשת הפטנט תמנע את רישום הפטנט, לגבי סימני מסחר, שימוש בסימן בפומבי לפני הגשת בקשת רישום הסימן יכול לעזור בהליך הרישום.
בישראל ובהרבה מדינות אחרות, מדגמים רשומים מוענקים כדי להגן על הביטים לא שימושיים של מוצרים שימושיים. מוצרים בהם רישום מדגם הוא דבר שכיח כוללים תכשיטים; עיצובם של סכום, כולל ידיות של ספלים; חלקים חיצוניים של מכוניות, כמו סבכות מנוע, כנפיים וצלחות האופן; ועיצבם של מוצרי ריהוט. מדגמים רשומים בישראל דומים בפטנטים בכך שיש דרישה לחידוש, אך נכון להיום חידוש הזה הוא רק בישראל ולא גלובלי. מדגמים רשומים דומים לזכויות יוצרים בכך שהיקף ההגנה הוא יחסית צר ומוגבל למדגם עצמו.
זכות יוצרים מהווה ההגנה הכי מרוכבת מבין ההגנות בתחום הקניין הרוחני. במובן הכי רחב, זכות יוצרים מגנה על ביטויי רעיונות מקלטות, כתובות או מעוצבות בדרך אחרת בחומר מוחשי – ספרים, עיתונים, ירחונים, מוסיקה מוקלטת ומוסיקה מודפסת, סרטים ותוכניות טלוויזיה, תוכניות מחשב, וכן גם ייצורי אומנות חזותית, בין השאר. עקרונית, תקופתן של זכויות יוצרים, כמו תקופת ההגנה הפטנטית, מוגבלת בזמן, אך בשנים האחרונות, בעקבות לחץ שהפעיל תעשיות מסוימות על המחוקקים, תקופתן של זכויות יוצרים מוערכות מאוד – חיי המחבר פלוס תוספת של 75 שנים. בניגוד להגנה פטנטית, היקף של הגנה בזכות יוצרים הוא צר ומוגבל לביטוי הספציפי ולא לרעיון הטמון בביטוי.
